מה צריך לדעת המורה למדעים?

בשנים האחרונות מרבים לדבר על  "משבר המורים למתמטיקה", ועל הצורך "להנהיג שינויים בהוראת הכימיה והפיסיקה." ראש האיגוד הישראלי למתמטיקה, פרופ' אליעזר רואן, שלח בימים אלה מכתב בעניין זה לשר החינוך גדעון סער. על המכתב חתמו חמישה-עשר פרופסורים למתמטיקה, פיסיקה ומדעי המחשב, שבעה מהם ראשי החוגים ללימודי מדעים באוניברסיטאות בישראל.

המכתב מדבר בעד עצמו. "הידע המקצועי של המורים למתמטיקה מחריד", נכתב בין השאר, "חברי סגל בכל האוניברסיטאות מתלוננים שהתלמידים הנכנסים ללימודי מתמטיקה, מדעים והנדסה אינם מוכנים מספיק." זאת ועוד. קיים מחסור גובר והולך במורים בעלי הכשרה מתאימה. רק 22% מהמורים למתמטיקה בבתי הספר התיכוניים הם בעלי תואר ראשון במתמטיקה, וזאת למרות שדרישות משרד החינוך קובעות כי מורה יהיה בעל תואר שני או שלישי בתחום שאותו הוא מלמד – דרישה בלתי מציאותית כלל. המצב הקיים בפועל הוא, שכמעט כל אדם יכול ללמד מתמטיקה בבית הספר התיכון ולהכשיר לקראת בחינות הבגרות במתמטיקה בלי קשר לרמת ידיעותיו.

בסיכום המכתב ממליצים הפרופסורים למתמטיקה לקבוע חובת רישוי למורים למתמטיקה – ממש כמו רישוי של עורכי דין או רישיון נהיגה: רק בעלי תואר אקדמי במתמטיקה יוכלו ללמד לבגרות. את חסרי התואר במתמטיקה, המלמדים כיום את המקצוע, מומלץ להעביר להוראה בחטיבות הביניים או אף בכיתות נמוכות יותר.

אחת הסיבות למשבר היא, שבעבר תלמידי כיתות ט ו-י היו חייבים ללמוד 9 שעות של לימודי מדעים – 3 שעות לכל מקצוע – כימיה, פיסיקה וביולוגיה. כל אחד מהמקצועות האלה לימד מורה מומחה למקצוע זה. ואילו בתוכנית החדשה בחטיבת הביניים מלמדים מורי "מדעים", שאמורים להיות מומחים לכל המקצועות גם יחד. 

כדי לתת לילדינו הכנה מתאימה ללימודים גבוהים אין מנוס אלא לשכור עבורם מורה פרטי למדעים עדיף כמובן מורה בעל תואר אקדמי במתמטיקה או בפיסיקה, אבל הרבה יותר חשובה מהתואר היא יכולת ההוראה של המורה, יכולתו להעביר את החומר הנלמד באופן ברור ומובן. ואולי חשובה אף יותר אהבתו למקצוע ויכולתו להעביר אהבה זו לתלמידיו.